וכך, על פי התלונה למבקר המדינה, נרמסות ונשללות זכויותיהם של המזרחים והפלסטינים פעמיים: פעם ביחסים ההיררכיים של חוקר-נחקר, ופעם כאשר החוקר "משתמש" בחייו של הנחקר לקידום מקצועי-אישי. על גבו הוא זוכה ליוקרה מקצועית, להכרה בינלאומית, לתנאי שכר גבוהים, לקרנות מחקר נדיבות. הנחקר, לעומתו, נותר חשוף, חסר הגנה, נתון לחסדיו וטוב ליבו של החוקר. כל זאת בהיעדר קוד אתי שיגן על הנחקר. וכך, אחרי עשרות שנות מחקר אנתרופולוגי, נוצר בארץ מאגר מידע ענק המבוסס על חייהם ותרבותם הנכחדת של המזרחים והפלסטינים, מאגר המאפשר את קידומם של החוקרים, אך אינו מנוצל לטובתם של הנחקרים.
אגודות אנתרופולוגים ברחבי העולם, כמו האגודה של ארה"ב, האגודה המלכותית הבריטית, האגודה הכלל-אירופאית, על סניפיהן, נדהמו לשמוע על היעדר קוד אתי לחוקרים הישראלים והעניין החל להתפרסם במגזינים המקצועיים החשובים בעולם. עניין נוסף שהועלה בתלונה הוא דרישת "אחותי", "הקשת" ו"מוסאווא" ממבקר המדינה לבדוק, מדוע כל המחלקות לאנתרופולוגיה בכל האוניברסיטאות בישראל אינן מקבלות לשורותיהן חוקרים וחוקרות מזרחיות/ים ופלסטיניות/ים. בכל המחלקות לאנתרופולוגיה באוניברסיטאות בישראל יש רק מזרחי אחד בסגל הבכיר, שני מזרחים שגדלו במערב אירופה, והגיעו לישראל בבגרותם נמצאים בסגל האקדמי הזוטר, ואין אף פלסטיני אחד אזרח ישראל אף לא בין שורות הסגל הזוטר, בעוד ש 67% מהאנתרופולוגים בעלי התקנים באוניברסיטאות ישראליות מתפרנסים מחקר המזרחים והפלסטינים אזרחי-ישראל, שזכויות היוצר שלנו על תרבויותינו או הפרטיות של חיינו אינן מוגנים על פי חוק בפני אנתרופולוגים אלה. כמו כן מבקשות "אחותי", "הקשת" ו"מוסאווא" לברר, מדוע לא הוקצו תקנים לסגל מזרחי ופלסטיני-ישראלי בכיר במחלקות לאנתרופולוגיה בישראל, במידה שתשקף את תרומת קבוצות אלה להתפתחות האנתרופולוגיה הישראלית.