דליפת שתן

דליפת שתן דליפת שתן היא בעיה נפוצה הרבה יותר מכפי שרוב האנשים סבורים. היא שכיחה יותר בקרב נשים מאשר גברים, והערכות מומחים קובעות ששלושים אחוזים מהנשים בגילאי שלושים עד שישים סובלות ממנה, לעומת 1.5-5% מהגברים.

מצב זה עשוי להשפיע באופן נפשי חמור. נשים עשויות לחוש מושפלות, מבודדות, וחסרות אונים לגבי מצבן. בעיות שליטה בסוגרים עשויות להפריע לפעילות הקשורה לחברה ועבודה, ודיכאון נפו ביותר בקרב נשים הסובלות מדליפת שתן.

תסמיני סוגי דליפת שתן

התסמין העיקרי הוא דליפה מכוונת של שתן. המועד ואופן ההתרחשות תלוי בסוג הדליפה.

לחץ

מתבטא בצורך בשימוש מהיר בשירותים, וזהו הסוג הנפוץ ביותר של דליפת שתן, בעיקר בקרב נשים שילדו או עברו את גיל המעבר. במקרה זה, “לחץ” מתייחס ללחץ פיסי ולא נפשי. כששלפוחית השתן והשרירים המעורבים בבקרת שתן חווים לחץ נוסף פתאומי, אישה עלולה לדלוף שתן באופן שאינו רצוני.

הפעולות העשויות לעורר דליפת שתן מלחץ כוללות:

  • שיעול פתאומי
  • התעטשות
  • צחוק
  • הרמת משאות כבדים
  • פעילות גופנית מאומצת.

דליפת מאמץ

ידועה אף כ“פעילות יתר בשלפוחית השתן”. זהו הסוג השני הנפוץ ביותר של דליפת שתן, הכולל התכווצות פתאומית ובלתי רצונית של הדופן השרירית של שלפוחית השתן, הגורמת לדחף להשתין אותו לא ניתן להפסיק.

כשהדחף להשתין מגיע, לאישה יש זמן קצר ביותר לפני שחרור השתן, לא משנה מה היא מנסה לעשות., הדחף להשתין עלול להיגרם כתוצאה משינוי פתאומי בתנוחה; צליל מים זורמים, בקרב חלק מהנשים; ויחסי מין, במיוחד במהלך אורגזמה. שרירי שלפוחית השתן עשויים לפעול באופן שאינו רצוני בשל נזק לעצבי השלפוחית, מערכת העצבים או השרירים עצמם.

גורמי סיכון לדליפת שתן

חלק מגורמי הסיכון העיקריים כוללים:

  • נשים.
  • גיל מבוגר.
  • לידה או ניתוחים הקשורים לאגן.
  • משקל יתר.
  • הפרעות נוירולוגיות, כגון שבץ או טרשת נפוצה.

גורמי סגנון חיים

גורמים הקשורים להרגלי חיים שאינם בריאים משפיעים על דליפת שתן, וכוללים:

תזונה

מזון חומצי, כגו פירות הדר, עגבניות ושוקולד, ומשקאות כולל אלכוהול או קפאין מגרים באופן משמעותי את שלפוחית השתן ועלולים להגביר את הסיכוי לחוסר שליטה. מאכלים חריפים נחשבים אף הם לבעייתיים.

צריכה מוגזמת של כל סוג נוזל עשוי ליצור בעיות דליפה, אך חשוב אף לא להפחית יותר מדי. העדר שתיית כמויות מספיקות של נוזלים בריאים, כגון מים ותה צמחים גורמת להתייבשות המובילה לגירוי שלפוחית השתן והחמרת הדליפה.

עישון – מגביר את הסיכון לדליפת שתן, במיוחד בקרב נשים המעשנות יותר מחפיסה ליום.

פעילות גופנית – פעילות בעוצמה גבוהה עשויה לגרום לדליפת שתן, בעיקר בקרב נשים בעלות קשת רגל נמוכה. תרגול מוגזם משפיע על אזור האגן, אך גם חוסר פעילות גופנית עלול להגביר את הסיכון לאי שליטה על הסוגרים.

משקל – עודף משקל הוא גורם סיכון עיקרי לכל סוגי דליפת שתן. ככל שאישה שוקלת יותר, כך גובר הסיכון שלה לסבול מהמצב.

טיפול בדליפת שתן

אפשרויות הטיפול תלויות בסוג הדליפה וחומרת המצב. הטיפולים כוללים:

שינויים באורח החיים – עלייה משמעותית במשקל עלולה להחליש את שרירי רצפת האגן, מה שמוביל לדליפת שתן. ירידה במשקל באמצעות תזונה בריאה ופעילות גופנית חשובה. הסדרת תדירות שתיית נוזלים והימנעות מאלכוהול וקפאין הן שיטות מועילות נוספות.

שיטות התנהגותיות – תרגילי רצפת האגן, כגון תרגילי קיגל, מסייעים לחיזוק שרירי רצפת האגן התומכים בשלפוחית השתן ומאפשרים את כיווץ הסוגרים. אימון השלפוחית מסייע לנשים הסובלות מדליפת שתן ללמוד כיצד לעכב מתן שתן.

תרופות – נקבעות באופן אישי בהתאם לחומרת התסמינים.

כירורגיה – סוגים רבים של הליכים כירורגיים משמשים לתיקון בעיות אנטומיות התורמות לדליפת שתן חמורה.

עוד בנושא בריחת שתן באתר המקיף בתחום – nashy.co.il